בין מאות התכתבויות בתיבת המייל של מזכירת המדינה האמריקאית הילארי קלינטון, שנחשפו בעקבות מחדל אבטחה שנחקר בימים אלו טמסעיר את המערכת הפוליטית בארה"ב, נחשפה תכנית שהציע שגריר ארה"ב לשעבר בישראל תום פיקרינג, לפתרון הקיפאון המדיני.

במייל שנכתב בשנת 2011, על רקע התסכול האמריקאי מחוסר התנעת תהליך מדיני בין ישראל לפלסטינים, מציע הבכיר האמריקאי להפעיל לחץ על ישראל ע"י הנעת מחאה בלתי אלימה של נשים פלסטיניות נגד ה"כיבוש".

ציטוטים מההתכתבות בין קלינטון לפיקרינג – שכיהן כשגריר ארצות הברית בישראל בשנים 1985-1988 – נחשפו ב"מקור ראשון" ומעוררים עניין בכלי תקשורת אמריקאיים מובילים.

"יש מעט מאוד שאנחנו יכולים לעשות כדי לשבור את הקיפאון. במשך שנים היה ברור שהקללה של תהליך השלום במזרח התיכון זה שהתהליך תמיד מתקיים בטווח של לפחות שנתיים מבחירות משמעותיות בארצות הברית. את עשויה לא להסכים עם כל הנקודות הללו, אבל אני לא רואה שום סימנים לכך שמסקנה אחרת אפשרית. אנחנו תקועים, אולי להרבה זמן. לקיפאון יש סכנות משל עצמו. דברים אף פעם לא משתפרים בכוחות עצמם – ההיפך הוא הנכון. אין סטטוס קוו אפשרי במזרח התיכון".

"מה שישנה את המצב יהיה מאמץ גדול להשתמש בהפגנות בלתי-אלימות כדי לשים את השלום בחזרה במרכז שאיפותיהם של האנשים ובמחשבותיהם, וכך להשפיע על המנהיגות הפוליטית. זה לא דבר ודאי, אבל לעניות דעתי, זה רחוק מלהיות חסר סיכוי. נשים חייבות להיות במרכז המחאה הזו. גברים רבים יזלזלו ברעיון הזה".

לדברי הבכיר, "חשוב שאלה יהיו נשים בלבד. למה? כי בצד הפלסטיני, התרבות הגברית היא להשתמש בכוח. גברים פלסטינים לא יפגינו לאורך זמן בצורה סבלנית – הם יהפכו מהר מדי למתוסכלים ויתפתו להשתמש בכוח. התרבות הגברית שלהם כמעט דורשת את זה.

"הנשים הפלסטיניות צריכות להתחיל את זה. יש כמה בודדות שכבר החלו. הן צריכות לארגן הפגנות שלום בשטחים, לקרוא לשלום ולקרוא להנהגה שלהן לתמוך בהן. הן צריכות ליצור מומנטום וצמיחה של המחאה, בדיוק כמו בהפגנות בכיכר תחריר, למשוך עוד נשים להשתתף ובכך למשוך את תשומת הלב הבינלאומית. זה לא דבר קל לעשות באזור ובתנאים שלהן. ההנהגה שלהם פוחדת מהרעיון הזה כי היא לא יכולה לשלוט בזה; בהנהגה מפחדים שתחליף אותם פעולה בסגנון כיכר תחריר. פעילות של נשים לבדן תוכל למנוע את צורת החשיבה הזו.

פיקרינג מעריך כי צה"ל לא יפתח באש לעבר מפגינות: "כשנשים בלבד מפגינות בצורה לא אלימה בשעה שכל העולם מסתכל – הסיכוי לכך שישתמשו בכוח נגדן פוחת משמעותית".

הוא מבקש להסתיר את היוזמה, ולגרום לצאתה לפועל בדרכים עקיפות: "יותר מכל, ארצות הברית לא יכולה לדעתי להיראות כמי שיצרה, עודדה או עומדת מאחורי המחאה, מסיבות שאת מבינה יותר טוב מכולם. אני מאמין שגורמים אחרים ומספר ארגונים בלתי-ממשלתיים בשני הצדדים יכולים לעזור, במיוחד אם היה מסמך שמפרט פרמטרים להסכם שלום, כמו המסמך מסיום תקופת כהונתו של הנשיא קלינטון".